אנדיב הוא ירק עלים בעל טעם מריר ומרקם קראנצ'י שאפשר להוסיף לסלטים ולמנות שונות. אפילו שהטעם שלו הוא לא בהכרח הפייבוריט של כולם, מומלץ מאוד להוסיף אותו כדי ליהנות מהיתרונות התזונתיים שלו, וגם עם המרירות אפשר להתמודד בקלות כדי ליצור טעמים המתאימים לכם. בואו לגלות מהו אנדיב, מהם יתרונותיו התזונתיים, איך אפשר להפחית את מרירותו לחוויית אכילה מהנה יותר – והאם יש הבדל בינו לעולש?
מהו אנדיב?
אנדיב הוא ירק עלים השייך למשפחת העולש. יש לו עלים פריכים בצבע ירוק בהיר היוצרים ראש צפוף, הדומה לחסה או לכרוב. בדרך כלל מוסיפים אנדיב לסלטים, אבל אפשר גם לבשל או להקפיץ אותו כדי להוסיף למנות שאתם מכינים טעם ייחודי. האנדיב הגיע אלינו מבלגיה, שם האיכר יאן לאמרס שתל שורשי צ'יקורי באדמה וגילה שהם מצמיחים עלים מרירים מעט שאפשר לאכול. היום גידול אנדיב הוא ענף חקלאות מפותח מאוד בבלגיה, והם אפילו עושים את זה בצורה הידרופונית – כלומר בלי שימוש באדמה בכלל.
עולש ואנדיב – האם יש הבדל ביניהם?
קל להתבלבל בין עולש לאנדיב והסיבה לכך די פשוטה – מדובר בשני זנים אחים מאותה המשפחה. עולש מצוי (Cichorium pumilum) הוא צמח בעל פרחים כחולים אכילים, ומכינים מהזרעים שלו משקה צ'יקוריה כתחליף לקפה או תוספת לו. אנדיב (Cichorium endivia) הוא הצמח שאוכלים את העלים שלו טריים או בבישול ועליו אנחנו מדברים כאן, ואפשר פשוט לקרוא לו עולש.
ערך תזונתי והיתרונות של אנדיב
אנדיב הוא תוספת טעימה לארוחות של מי שרוצה לדעת איך לאכול בריא – כי הוא גם עשיר בחומרים מזינים התורמים לבריאות הכללית. עלי אנדיב הם מקור מצוין לוויטמינים A, C ו-K, החיוניים לשמירה על ראייה טובה, לחיזוק המערכת החיסונית ולקרישת דם תקינה. יש באנדיב סיבים תזונתיים רבים, המסייעים לתהליך העיכול בגוף ויכולים לעזור לכם לשמור על משקל בריא ועל תחושת שובע ממושכת. אנדיב מכיל גם מינרלים חשובים כמו סידן, מגנזיום ואשלגן, התומכים בבריאות העצם, מווסתים את לחץ הדם ומשפרים את תפקוד השרירים. נוגדי החמצון הנמצאים באנדיב עוזרים להילחם בעקה חמצונית בתאי הגוף, מה שעשוי להפחית את הסיכון למחלות כרוניות. אנדיב הוא ירק דל קלוריות ועשיר בחומרים מזינים שיכול להיות תוספת חשובה לתזונה מאוזנת.
למה אנדיב משמש?
אנדיב הוא מצרך שימושי בעיקר במנות קרות ובסלטים. טעמו המריר מעט הופך אותו למשלים מצוין לרכיבים מתוקים יותר כמו פירות או גבינות עדינות, ויוצר מנה מאוזנת ומתוחכמת. במטבחים המתמחים באוכל גורמה, עלי אנדיב משמשים ככלי הגשה אכילים, מלאים בתוספות שונות כמו סלמון מעושן, גבינות כחולות או ממרחים מתקתקים, וזו נחשבת למנה ראשונה קלאסית ואלגנטית.
אנדיב הוא גם תוספת מצוינת לתזונה של אנשים המעוניינים במזונות דלי פחמימות וקלוריות שגם עשירים בחומרים מזינים. העלים יכולים להיות בסיס לסלטים, לטורטיות או אפילו כתוספת מבושלת למנות, המשפרים את הארוחות מבחינת מרקם וערך תזונתי.
מהו הטעם של אנדיב?
טעמו של האנדיב מתואר כמריר קלות עם רמז למתיקות אגוזית, והטעם הזה מוסיף מורכבות לכל מנה. עלי אנדיב טריים הם פריכים ומרעננים, ובגלל זה הם מתאימים במיוחד לסלטים. בישול של אנדיב בדרך כלל הופך את המרירות לבולטת יותר.
איך להיפטר מהמרירות של אנדיב?
המרירות של אנדיב היא מאפיין שאנשים אוהבים ומוסיפים בכוונה למנות שלהם, אבל יש אנשים שיעדיפו להפחית את המרירות וליצור טעם עדין יותר. יש כמה שיטות לעשות זאת, למשל להשרות את העלים במים קפואים למשך כ-30 דקות לפני השימוש בהם. תהליך זה יכול למשוך החוצה חלק מהתרכובות המרות, מה שהופך את העלים לטעימים יותר.
הקפצת העלים בשמן זית עם קורט מלח יכולה לעדן את המרירות ולהעצים את תווי הטעם האגוזיים, וליצור תוספת טעימה. שפים רבים ממליצים לשלב אנדיב עם מרכיבים בעלי טעמים מנוגדים כמו ויניגרט חריף, פירות מתוקים או גבינות חריפות כדי ליצור איזון הרמוני בחך. שילוב של אנדיב בסלט מעורב עם ירקות, אגוזים ופירות אחרים יכול לאזן את הטעמים, ולהפוך אותו לתוספת טעימה ומזינה לארוחה.
לסיכום
אנדיב הוא ירק מזין בעל מרקם פריך וטעם מריר, ודווקא הטעם הזה הופך אותו לבחירה פופולרית אצל אנשים ומטבחים שונים בעולם. בין שמשתמשים באנדיב טרי בסלטים, מבשלים אותו כתוספת למנה שלכם או הופכים אותו לכלי קיבול של גבינות ופירות כמנה ראשונה, יש לו טעם מיוחד שיכול לשדרג כל מנה. באמצעות השיטות השונות לעידון המרירות תוכלו גם אתם ליהנות מהערכים התזונתיים החשובים של האנדיב מבלי להרגיש שהמנה שלכם מרה מדי לטעמכם.
אצלנו במכללת רימונים תוכלו להכיר לעומק אנדיב ומרכיבים נוספים שאולי לא יצא לכם להשתמש בהם עדיין במטבח שלכם, בין שאתם נרשמים לקורס אפייה למתחילים או ללימודי שף טבחות סוג 5. מוזמנים ליצור איתנו קשר כדי לשמוע פרטים נוספים על כל תוכניות הלימוד שלנו ולשפר את היכולות שלכם במטבח כתחביב או כקריירה של ממש.
