היסטוריה קצרה של האבוקדו

ההיסטוריה של האבוקדו מתחילה לפני אלפי שנים. מקורו בדרום מקסיקו, שם הוא מעובד כבר יותר מ-5,000 שנים. האבוקדו תורבת לראשונה על ידי האצטקים, שכינו אותו "ahuacatl". משמעות המילה היא אשך, והם קראו כך לפרי בגלל הצורה שלו ובגלל האמונה שאכילה של אבוקדו נותנת סגולות מיניות.

האבוקדו עשה את דרכו לשאר העולם כשהובא לאירופה על ידי מגלי ארצות ספרדים במאה ה-16. מאז הוא הפך לפרי אהוב ברחבי העולם ובייחוד בתזונה הים תיכונית, המשתמשת באבוקדו בזכות הערכים התזונתיים שלו וההתאמה שלו למנות ומרכיבים אחרים במטבח. כיום מגדלים אבוקדו במדינות רבות כמו מקסיקו, ארצות הברית, ישראל וספרד.

היתרונות התזונתיים של אבוקדו

לאבוקדו יש פרופיל תזונתי עשיר. הם עשירים בשומנים חד בלתי רוויים בריאים, אשר מועילים לבריאות הלב. הם גם מספקים ויטמינים ומינרלים חיוניים כמו ויטמין E ויטמין K, אשלגן וחומצה פולית. אבוקדו מכיל גם סיבים תזונתיים, המסייעים לעיכול ומקדמים תחושת שובע. למרות תכולת הקלוריות הגבוהה שלו, אבוקדו נחשב מזון עשיר בחומרים מזינים, מה שהופך אותו לבחירה מושלמת עבור דיאטות שונות, כולל דיאטות דלות פחמימות וקטוגניות. הפרי הזה מכיל גם נוגדי חמצון כמו לוטאין, החשובים לבריאות העין.

מוכנים להכיר מקרוב את סוגי האבוקדו השונים שמגדלים ומוכרים בארץ? הינה הרשימה:

אבוקדו האס

מאפיינים

אבוקדו האס הוא אולי הזן המוכר ביותר בעולם כולו. הוא הגיע אלינו מקליפורניה, שם בשנות העשרים של המאה הקודמת דוור ששמו רודולף האס גילה את עץ האבוקדו הזה בחצר האחורית שלו. אבוקדו הוא בגודל קטן עד בינוני עם קליפה גבשושית, ירוקה כהה עד כמעט שחורה כשהוא בשל. הבשר בפנים קרמי, עם טעם אגוזי עשיר. סוג זה הוא גם עמיד לאורך זמן בהשוואה לסוגים אחרים, מה שהופך אותו לאופציה פופולרית בחנויות ובשווקים.

עונה

בחלק מהמקומות בעולם קוטפים אבוקדו האס לאורך כל השנה. בישראל מגדלים אבוקדו האס, ועונת הקטיף שלו במדינה היא בדרך כלל בחודשי החורף, בין ינואר לאפריל.

אבוקדו אטינגר

מאפיינים

אבוקדו אטינגר הוא זן מוכר פחות אך מוערך מאוד בזכות טעמו העדין ומרקמו הרך. זהו זן שפותח ממש כאן בישראל, והוא גדל היום במקומות שונים בעולם. אבוקדו אטינגר הוא בצורת אגס עם עור דק, מבריק ובצבע ירוק בהיר, שנשאר ירוק גם כשהוא בשל. הבשר בפנים חיוור וחמאתי, אם כי הוא בעל מרקם קרמי קצת פחות מאבוקדו האס. למרות מרקמו העדין, אבוקדו אטינגר מציע טעם מרענן ומעט מתוק, מה שהופך אותו למתאים במיוחד לסלטים או לממרחים טריים. בגלל טעמו המתון, הוא משתלב היטב עם מרכיבים במנות טריות ופשוטות כמו טוסט אבוקדו בסגנון ים תיכוני, סלטים או מאכלים ישראליים אחרים שאנחנו אוהבים. מתיקותו העדינה משלימה גם מאכלים מלוחים יותר. זהו האבוקדו המושלם למי שמעדיף פרי קליל יותר ושומני פחות.

עונה

עונת הקטיף של אבוקדו אטינגר מתחילה בסוף ספטמבר ונמשכת עד אמצע דצמבר. הוא בדרך כלל בין הסוגים הראשונים הזמינים בתחילת העונה של האבוקדו.

אבוקדו פינקרטון

מאפיינים

אבוקדו פינקרטון הוא אבוקדו גדול יחסית ובעל צורה מוארכת. יש לו קליפה עבה ומחוספסת בצבע ירוק, אבל הוא לא הופך לשחור בבשלות כמו אבוקדו האס אלא רק מתכהה קצת. לאבוקדו פינקרטון יש גלעין קטן יותר בפנים, מרקם קרמי וטעם חמאתי. אבוקדו פינקרטון עשיר בשמן, מה שמקנה לו טעם עשיר יותר ומרקם חלק יותר בהשוואה לסוגים אחרים.

עונה

אבוקדו פינקרטון נקטף בדרך כלל בחודשי החורף בערך באמצע עונת האבוקדו, וחיי המדף שלהם טובים.

אבוקדו ריד

מאפיינים

אבוקדו ריד הוא זן גדול ועגול שיש לו קליפה חלקה ועבה ובשר קרמי. אבוקדו ריד נשאר בצבע ירוק בוהק גם כשהוא בשל לחלוטין. המרקם שלו עשיר וחמאתי, עם טעם אגוזי קצת.

עונה

אבוקדו ריד מבשיל בדרך כלל בין החודשים אפריל ליולי, והוא מהאחרונים בעונה.

שימושים לאבוקדו

אפשר להשתמש באבוקדו במגוון צורות, ולשלב אותו בכל מיני מנות ממטבחים שונים. אפשר להשתמש בו טריים כמו שהם בסלטים, בכריכים או כתוספת לטוסט. אבוקדו הוא רכיב בסיס בגוואקמולי, מטבל מקסיקני העשוי ממחית אבוקדו, ליים ותבלינים. נוסף על כך, אפשר לערבב אותו בשייקים לתוספת מרקם וערכים תזונתיים, או להשתמש בו במאפים כתחליף בריא יותר לחמאה. אבוקדו הוא רכיב נפוץ גם בסדנת סושי להכנת רולים טעימים או כבסיס לקינוחים טבעוניים.

לצד השימושים הקולינריים, לאבוקדו יש גם שימושים בטיפוח העור. השמן המופק מאבוקדו עשיר בוויטמינים ובנוגדי חמצון, מה שהופך אותו למרכיב פופולרי בתכשירי לחות, במסכות שיער ובמוצרי טיפוח אחרים.

לסיכום

אבוקדו הוא פרי מזין שאפשר להשתמש בו בכל מיני צורות ומנות, וכל זן שלו מציע טעמים ומרקמים ייחודיים. אם אתם משתמשים בו בסלטים, במטבלים או בשייקים, בקורס אפייה למתחילים או סתם כשאתם מבשלים בבית, היתרונות הבריאותיים והגמישות הקולינרית שלו הופכים אותו לתוספת חשובה לכל תפריט תזונה.

The post סוגי אבוקדו: הזנים הפופולריים בישראל appeared first on רימונים.

מה זה קרמבולה?

קרמבולה הוא פרי טרופי השייך למשפחת הצמחים החמציציים. הפרי מוכר במיוחד כי יש לו צורה מוארכת שנראית כמו כוכב כשחותכים אותו לפרוסות. לקרמבולה יש שני סוגים עיקריים: האחד מתוק, ואילו השני חמצמץ יותר. לשני הסוגים של הפרי יש מרקם עסיסי וטעם הדרי עדין, והם תוספת מעולה לסלטי פירות, לפלטת פירות, למיצים ולמנות שונות.

אפשר ליהנות מאכילת פרי כוכב כמו שהוא, אבל אפשר להשתמש בו גם בבישול, בהכנת קינוחים ואפילו כקישוט. המראה האסתטי והטעם המרענן שלו הפכו אותו למועדף בקרב אנשים המעוניינים לגוון את תפריט הפירות שלהם. בקורס חיתוך פירות של מכללת רימונים מודגמות טכניקות לחיתוך נכון ומדויק של פירות שונים, כולל קרמבולה, אסאי, ליצ'י ועוד, ובקורס טבחות סוג 1 תוכלו ללמוד להכין מנות עם פירות שונים, ובהם גם פרי הכוכב.

מקור הקרמבולה

מקורו של פרי הקרמבולה בדרום מזרח אסיה, ובעיקר באזורים של מלזיה, הפיליפינים, הודו וסרי לנקה. הפרי היה מצרך בסיסי בתזונה המקומית הרבה לפני שהתפרסם ברחבי העולם, אך בסופו של דבר הקרמבולה עשתה את דרכה לאזורים טרופיים וסובטרופיים אחרים, כולל חלקים מדרום אמריקה והקריביים.

הקרמבולה צברה פופולריות ברחבי העולם הודות ליכולת ההסתגלות שלה לתנאי גידול שונים. גידולו התפשט בנתיבי סחר והגיע למערב, שם הוא מגודל על ידי חקלאים במדינות כמו ברזיל, הרפובליקה הדומיניקנית ומדינת פלורידה שבארצות הברית.

הערך התזונתי של קרמבולה

קרמבולה היא פרי דל קלוריות, עם ממוצע של 31 קלוריות בלבד לכל 100 גרם. הוא מכיל שפע של ויטמינים ומינרלים חיוניים:

• ויטמין C – נוגד חמצון רב עוצמה, המסייע בחיזוק המערכת החיסונית ובשיפור הבריאות של עור
• סיבים – קרמבולה עשירה בסיבים תזונתיים, התומכים בבריאות מערכת העיכול ומסייעים בשמירה על משקל בריא
• אשלגן – מינרל חיוני המסייע לווסת את מאזן הנוזלים, וחיוני גם לתפקוד תקין של השרירים
• מגנזיום – מינרל בעל תפקיד חשוב בתפקודים ביולוגיים רבים, כולל שמירה על בריאות העצם וויסות רמות הסוכר בדם

קרמבולה גם מכילה כמויות קטנות של ויטמין B6, חומצה פולית וחומרים מזינים חיוניים אחרים, מה שהופך אותה לבחירה מצוינת עבור אנשים המעוניינים להעשיר את התפריט שלהם במזונות טבעיים בעלי ערך תזונתי גבוה.

היתרונות הבריאותיים של קרמבולה

הפרופיל התזונתי העשיר של הקרמבולה מציע כמה יתרונות בריאותיים:

• מחזק את מערכת החיסון – בעזרת ויטמין C, הקרמבולה מסייעת לחזק את המערכת החיסונית, מה שהופך את הגוף לעמיד יותר מפני זיהומים ומחלות
• תמיכה בבריאות של מערכת העיכול – הסיבים בקרמבולה מקדמים יציאות סדירות ותומכים בבריאות הכללית של מערכת העיכול, ומפחיתים את הסיכוי לעצירות
• שיפור בריאות הלב – תכולת הנתרן הנמוכה של קרמבולה ורמות האשלגן הגבוהות עוזרות לווסת את לחץ הדם, ומפחיתות את הסיכון למחלות לב ושבץ
• ניהול משקל – בשל תכולת הקלוריות הנמוכה והסיבים הרבים, קרמבולה היא פרי נהדר עבור אנשים שרוצים לנהל את המשקל או לשלב יותר מזונות דלי קלוריות בתזונה שלהם

סכנות בריאות אפשריות

למרות יתרונותיו הרבים, פרי הקרמבולה לא מתאים לכל אחד. הפרי מכיל חומצה אוקסלית, העלולה להזיק לאנשים עם מחלת כליות או למי שנוטה לפתח אבנים בכליות. צריכת קרמבולה עלולה להוביל להצטברות של אוקסלטים בגוף, מה שעלול להחמיר את תפקוד הכליות, ובמקרים חמורים להוביל לסיבוכים מסכני חיים.

כמו כן, אצל אנשים מסוימים, במיוחד אלה עם תפקוד כליות לקוי, עלולה להתפתח הרעלת קרמבוקסין (caramboxin). אם יש לכם דלקת כרונית בלבלב או שאתם נוטים להתייבש במהירות, מומלץ להימנע מצריכה של קרמבולה ולהתייעץ עם רופא בכל מקרה כדי לוודא שאתם לא מסכנים את עצמכם.

איפה מגדלים קרמבולה?

קרמבולה גדלה באזורים טרופיים וסובטרופיים שונים ברחבי העולם. אלו הן המדינות העיקריות שבהן מעובדים קרמבולה:

• מלזיה – אחת ממדינות המוצא העיקריות. מלזיה ממשיכה להיות יצרנית גדולה של קרמבולה
• הודו – עם האקלים המגוון שלה, הודו מגדלת קרמבולה בקנה מידה נרחב, בעיקר באזורי הדרום
• הפיליפינים – מדינה נוספת בדרום מזרח אסיה שבה מגדלים קרמבולה בשפע
• ברזיל – הקרמבולה משגשגת באקלים הטרופי של ברזיל, שם היא מגודלת באופן מסחרי לצריכה מקומית ולייצוא
• ארצות הברית – פלורידה היא אחד המקומות העיקריים בארצות הברית שבהם מגדלים קרמבולה, הודות לאקלים החם שלה התומך בחקלאות טרופית
• אזורים אחרים – הקרמבולה מעובדת גם במדינות כמו הרפובליקה הדומיניקנית, טייוואן וחלקים מהקריביים

לסיכום

קרמבולה היא פרי טרופי מזין ושימושי במטבח. יש לה כמה יתרונות בריאותיים, כמו חיזוק מערכת החיסון ותמיכה בבריאות מערכת העיכול, אבל חשוב להיזהר מסיכונים פוטנציאליים, בייחוד עבור אנשים עם מחלות כליות.

The post קרמבולה – פרי הכוכב appeared first on רימונים.

מאפייני הליצ'י

ליצ'י הוא פרי קטן ועגול, שקוטרו בדרך כלל בין סנטימטר אחד ל-3 סנטימטרים. יש לו קליפה קשה, אדומה וגבשושית שקל לקלף, החושפת את הבשר העסיסי והשקוף שבתוכו. הבשר מתוק וקצת חומצי, עם טעם המזכיר ענבים או אגסים ועם רמז לגוונים פרחוניים. בפנים יש גלעין חום גדול שהוא בלתי אכיל.

הפרי גדל באשכולות על עצים ירוקי עד, שיכולים להגיע לגבהים של עד 20 מטר. הפירות נקטפים בעיקר בסוף האביב והקיץ, וברגע שהליצ'י נקטף הוא לא מבשיל עוד, ולכן חשוב לקטוף את הפירות בשיאם לקבלת הטעם והמרקם הטובים ביותר.

המקור של ליצ'י

מקורו של הליצ'י במחוזות גואנגדונג ופוג'יאן בדרום סין, שם מגדלים אותו כבר יותר מ-2,000 שנה. הפרי היה חביב על קיסרי סין, והגידול של הפרי התפשט למדינות שכנות כמו וייטנאם, תאילנד והודו, שם הוא משגשג באקלים טרופי וסובטרופי.

היום ליצ'י גדל באזורים שונים ברחבי העולם, כולל דרום מזרח אסיה, אוסטרליה, דרום אפריקה, וחלקים מסוימים של ארצות הברית, כמו פלורידה והוואי.

הערך התזונתי של ליצ'י

ליצ'י הוא יותר מסתם פינוק מתוק – הוא מלא בחומרים מזינים חיוניים. אלו הם הערכים התזונתיים שתמצאו במנה של 100 גרם ליצ'י טרי:

• קלוריות: 66
• פחמימות: 16.5 גרם
• סוכרים: 15.2 גרם
• חלבון: 0.8 גרם
• שומן: 0.4 גרם
• סיבים תזונתיים: 1.3 גרם
• ויטמין C: 71.5 מיליגרם (119% מהצריכה היומית המומלצת)
• ויטמין B6: 0.1 מיליגרם
• אשלגן: 171 מיליגרם
• נחושת: 0.1 מיליגרם

היתרונות הבריאותיים של ליצ'י

מעבר לטעמו הטעים ולפרופיל התזונתי שלו, ליצ'י מספק יתרונות בריאותיים רבים:

• מחזק את תפקוד מערכת החיסון – בליצ'י יש תכולת ויטמין C גבוהה, המחזקת את המערכת החיסונית ועוזרת לגוף להילחם בזיהומים ומחלות
• מקדם עיכול בריא – ליצ'י מכיל סיבים תזונתיים, המסייעים לעיכול ויכולים למנוע עצירות
• משפר את בריאות העור – נוגדי החמצון בליצ'י, ובעיקר ויטמין C, תומכים ביצירת קולגן, מפחיתים עקה חמצונית ומקדמים שמירה על עור צעיר
• תומך בבריאות הלב – האשלגן ונוגדי החמצון בליצ'י מסייעים בשמירה על לחץ דם בריא ומפחיתים את הסיכון למחלות לב
• מסייע בניהול המשקל – ליצ'י הוא דל קלוריות ודל שומן, מה שהופך אותו לנשנוש מתאים למי שמעוניין לשמור על המשקל או לרזות
• תכונות אנטי דלקתיות – ליצ'י מכיל פלבנואידים, בעלי השפעות אנטי דלקתיות שיכולות לסייע בהפחתת דלקת בגוף

גידול ליצ'י

גידול ליצ'י דורש אקלים טרופי או סובטרופי עם טמפרטורות חמות ולחות גבוהה. העצים משגשגים בקרקע מנוקזת היטב, חומצית מעט ועשירה בחומר אורגני. גננים המטפחים עצי ליצ'י חייבים להבטיח שהם מקבלים שפע של אור שמש. עץ הליצ'י פורח בסוף החורף או בתחילת האביב, ומייצר אשכולות של פריחה צהובה-ירוקה קטנה הדורשים האבקה, המתבצעת בדרך כלל על ידי דבורים. לאחר ההאבקה לוקח לפרי כ-140 יום להבשיל.

אחד האתגרים בגידול ליצ'י הוא שהעצים מייצרים יבולים גדולים בשנה אחת, ואחריה יבולים קטנים יותר בשנה לאחר מכן. מחזור זה יכול להפוך את הייצור המסחרי בקנה מידה גדול לבלתי צפוי קצת.

מה אפשר לעשות עם ליצ'י?

אפשר להשתמש בליצ'י בכל מיני מתכונים, והם מוסיפים את המתיקות והניחוח הייחודיים שלהם למנות מתוקות ומלוחות כאחד. הינה כמה שימושים נפוצים לליצ'י:

• לאכול כמו שהוא – הדרך הפשוטה ביותר ליהנות מליצ'י היא לקלף ולאכול אותו טרי
• מיצים ושייקים – המתיקות הטבעית של ליצ'י הופכת אותו לתוספת מושלמת למיצי פירות טריים או לשייקים טעימים ובריאים
• קינוחים – ליצ'י משמש בקינוחים כמו סורבה, ג'לי וגלידות. בסוגי הקינוחים השונים ליצ'י יכול להיות מרכיב מרכזי בצורתו השלמה או כמחית
• קוקטיילים ומשקאות – מרטיני ליצ'י וקוקטיילים צברו פופולריות בזכות טעמם האקזוטי והמרענן
• סלטים – אפשר להוסיף ליצ'י לסלט פירות או לסלטים ירוקים, והוא מעניק פרץ עסיסי של מתיקות
• מנות מלוחות – בחלק מהמטבחים האסיאתיים משתמשים בליצ'י במוקפצים או בשילוב עם בשרים כמו עוף כדי להוסיף ניגוד מתוק לטעמים מלוחים

בקורסים שונים של מכללת רימונים כמו קורס חיתוך פירות תוכלו ללמוד איך לטפל בליצ'י, לחתוך אותו נכון ולהשתמש בו במתכונים שונים. בקורס קונדיטוריה למתחילים משתמשים בהרבה פירות כדי לקשט עוגות וקינוחים, וביניהם גם בליצ'י טרי ועסיסי.

לסיכום

ליצ'י הוא פרי קטן ומלא טעם שאפשר לשלב בקינוחים מעולם המגדנאות וגם במנות מלוחות. יש לו הרבה ערכים תזונתיים חשובים כמו ויטמין C וסיבים שהופכים אותו לנשנוש בריא שאפשר לאכול ככה סתם, או להוסיף למיצים ומאכלים.

The post ליצ'י: הפרי האקזוטי המתוק appeared first on רימונים.

מהו ווסאבי והיכן הוא גדל?

ווסאבי הוא צמח ממשפחת המצליבים, והוא קרוב משפחה של חרדל, חזרת וכרוב. החלק של הצמח שמשתמשים בו במטבח היפני הוא השורש, שנראה כמו גזע קטן וגדל מתחת לאדמה במשך כשנתיים עד להבשלה. כדי להכין ווסאבי לאכילה מגררים את השורש, ונוצרת משחה בעלת טעם חריף במיוחד. בדרך כלל משווים את הוואסבי לחזרת, אבל הטעם שלו עדין ומורכב יותר.

צמח הווסאבי חי באזורים קרירים ומוצלים עם מקורות מים צמודים. הוא גדל בדרך כלל בעומקי נהרות ובהרים, שם הטמפרטורה קרירה באופן עקבי. מחוזות שיזואוקה ונגאנו ביפן הם בין אזורי הגידול המפורסמים ביותר של ווסאבי, שבהם חוות מיוחדות מגדלות את הצמח בתנאים המתאימים. תהליך הגידול עדין מאוד, שכן הוואסבי דורש תנאים ספציפיים במיוחד כמו מים צלולים, קרים וזורמים וטווחי טמפרטורות מדויקים, מה שהופך אותו לאחד הגידולים היקרים ביותר לגידול – ולאר מכן הוא מתומחר בכ-1,000 ש"ח לקילו.

בשל העלויות הגבוהות שלו, מסעדות בכל העולם משתמשות בתחליף זול יותר, העשוי בדרך כלל מתערובת של חזרת, חרדל, עמילן וצבעי מאכל ירוקים. הווסאבי ה"מזויף" הזה קרוב מאוד ואפילו זהה לטעם של ווסאבי אמיתי, אבל חסרים בו הייחודיות והיתרונות הבריאותיים של הצמח היפני.

שימושים קולינריים לווסאבי

ווסאבי מצטרף בדרך כלל לסושי וסשימי, שם הוא משולב עם דגים טריים כדי להוסיף אלמנט חריף שמעצים את הטעם של המנה. בסושיות רבות השפים יניחו כמות קטנה של ווסאבי בין האורז לדג בעת הכנת הסושי, מה שיאפשר לתבלין להתמזג כמו שצריך עם המנה. השילוב הזה עובד היטב עם סוגי דגים רבים כמו טונה וסלמון, שהם דגים בעלי טעמים עשירים המשלימים את החריפות של הווסאבי.

מעבר לסושי וסשימי, הוואסבי משמש גם ברטבים ומרינדות. במטבח היפני מערבבים אותו עם רוטב סויה כדי ליצור רוטב לטבילה עבור מזונות שונים. בבישול פיוז'ן מודרני, הוואסבי מצא את דרכו למנות ייחודיות כמו פירה ווסאבי, חמאת ווסאבי ואפילו חטיפים בטעם ווסאבי.

השתתפות בסדנת סושי יכולה להיות דרך נהדרת ללמוד כיצד לשלב ווסאבי בהכנת סושי. בסדנה המשתתפים ילמדו כיצד החריפות שלו משדרגת ומבליטה את הטעמים של מרכיבים שונים ויתנסו בעצמם בהכנה של מנות שונות. אפשר גם לערבב ווסאבי עם מרכיבים כמו רוטב סויה וג'ינג'ר כדי ליצור רטבים מרעננים בעלי חריפות מתונה לסלטים ולמנות דגים שונות. שילוב של ווסאבי עם ירקות כמו מלפפון מספק ניגוד מרענן, מה שהופך אותו לתוספת פופולרית למנות קלילות בעלות אופי קיצי.

תחליפים לווסאבי

גידול ווסאבי אותנטי הוא מורכב ויקר, והאמת היא שלא קל למצוא ווסאבי אמיתי מחוץ ליפן. בגלל המצב הזה שפים ובשלנים ביתיים רבים משתמשים בתחליפים המחקים את טעמו כדי ליהנות מהחוויה.

התחליף הנפוץ ביותר הוא חזרת, ירק שורש וקרוב משפחה של הווסאבי. כאשר מערבבים אותה עם חרדל, חומץ וצבעי מאכל ירוקים, החזרת הופכת לעיסה שמזכירה את הטעם והמראה של ווסאבי. לחזרת אין את אותו פרופיל טעמים מורכב של ווסאבי אמיתי אבל היא מספקת חריפות דומה, מה שהופך אותה לחלופה מתאימה לרוב המנות.

חלופה נוספת היא אבקת ווסאבי, שאותה אפשר למצוא בחנויות שונות. האבקה הזו עשויה בדרך כלל מחזרת ואבקת חרדל, בתוספת כמות קטנה של ווסאבי אמיתי. כשמערבבים את האבקה עם מים היא מתגבשת מחדש לעיסה, הדומה בטעמה לממרח הווסאבי המוגש במסעדות.

למי שמחפש חוויה אותנטית, ייתכן שתמצאו בכמה חנויות מקצועיות שורשי ווסאבי טריים או ממרח ווסאבי קפוא, אבל אתם צריכים להיות מוכנים למחיר גבוה במיוחד.

היתרונות הבריאותיים של ווסאבי

לצד השימושים הקולינריים שלו, אנשים אוהבים לאכול ווסאבי ולהשתמש בו בצורות שונות כי יש לו יתרונות בריאותיים שונים. אחד היתרונות הבריאותיים החשובים ביותר של ווסאבי הוא התכונות האנטי דלקתיות שלו. האיזותיוציאנטים שבו עוזרים להפחית דלקת בגוף, מה שהופך את הוואסבי לשימושי במניעת מחלות דלקתיות כמו דלקת פרקים. יש מחקרים בימינו המנסים להוכיח שלווסאבי יש תכונות אנטי-סרטניות, ושהוא מסוגל לעכב את צמיחת התאים הסרטניים בגוף.

ווסאבי הוא גם אנטי-בקטריאלי, ולכן הוא מוגש עם דגים נאים. התרכובות בווסאבי עוזרות להרוג חיידקים מזיקים, מה שהופך אותו לתוספת טבעית ומתבקשת למנות דגים. התכונות האנטי-בקטריאליות יכולות לסייע גם למערכת העיכול על ידי מניעה של צמיחת חיידקים מזיקים במעי. ווסאבי גם עשיר בוויטמינים ומינרלים. הוא מקור טוב לוויטמין C, התומך במערכת החיסון, ולאשלגן, המסייע לווסת את לחץ הדם.

לסיכום

ווסאבי הוא מרכיב ייחודי ומלא טעם שתופס מקום מיוחד במטבח היפני. ווסאבי אמיתי הוא בעל טעם מורכב ועדין, והוא מספק חוויה קולינרית מיוחדת. עם זאת, הוא שורש מורכב לגידול וגם יקר, ולכן ברוב המסעדות שבהן תבקרו יגישו לכם ממרח ירוק הדומה בטעם שלו לווסאבי, אבל לרוב עשוי מחזרת וחרדל (ואולי ממש קצת ווסאבי אמיתי בפנים).

אצלנו במכללת רימונים תוכלו להשתתף בסדנאות בישול מנות מהמטבח היפני, או להירשם לקורס טבחות סוג 1 כדי להתחיל את הדרך שלכם בדרך לקריירה מצליחה בעולם הקולינריה. מוזמנים ליצור איתנו קשר לפרטים נוספים.

The post ווסאבי: התבלין החריף של המטבח היפני appeared first on רימונים.

כלים וחומרים הנדרשים להורדת לק ג'ל

לפני שתתחילו להוריד לק ג'ל בבית, חשוב להכין את הכלים והחומרים הדרושים כדי להבטיח שהתהליך יהיה יעיל וגם בטוח. הינה רשימה של מה שאתן צריכות:

• אצטון – מסיר לק 100% אצטון איכותי הוא חיוני לפירוק השכבות של הלק
• כדורי צמר גפן או פדים – כדי למרוח את האצטון על הציפורניים, ולאפשר למסיר הלק לעשות את העבודה שלו
• נייר כסף – בעזרת חתיכות קטנות של נייר כסף תעטפו את כדורי הצמר גפן או הפדים ספוגי האצטון סביב הציפורניים והאצבעות
• דוחף עור – מקל מעץ או מתכת שיעזור לדחוף ולהוריד את הלק שהתרכך
• משייף ציפורניים – בעזרת המשייף מורידים את השכבה העליונה של הלק, ומאפשרים לאצטון לחדור לעובי הלק בקלות
• שמן הזנה – לאחר ההסרה של הלק חשוב להשתמש בשמן הזנה לציפורניים ולעור שמסביב לו
• קרם לחות לידיים – האצטון עלול לייבש מאוד את הידיים, וקרם ידיים איכותי יעזור להחזיר לחות לעור

שיטות להסרת לק ג'ל בבית

יש שתי שיטות עיקריות להורדת לק ג'ל בבית:

שיטת עטיפת נייר הכסף

• שלב 1 – התחילו בשיוף השכבה העליונה של הלק שלכם בעזרת פצירה מחוספסת. שלב זה מסייע לאצטון לחדור ללק בצורה יעילה יותר. היזהרו לא לשייף יותר מדי ולפגוע בציפורניים הטבעיות
• שלב 2 – טבלו כדור צמר גפן או פד באצטון והניחו אותו ישר על הציפורן
• שלב 3 – עטפו כל אצבע בחתיכה קטנה של נייר כסף כדי לשמור על החומרים במקום
• שלב 4 – תנו לאצטון לעבוד במשך כ-10 דקות עד רבע שעה. ייתכן שתרגישו מעט חמימות כשהאצטון יתחיל להמיס את הלק
• שלב 5 – לאחר רבע שעה יש לבדוק ציפורן אחת על ידי דחיפה עדינה של הלק עם דוחף עור. אם הלק לא יורד בקלות, עוטפים שוב וממתינים 5 דקות נוספות
• שלב 6 – לאחר הסרת הלק, יש לשייף בעדינות את הציפורניים כדי להחליק אותן

שיטת ההשריה

• שלב 1 – שייפו את השכבה העליונה של הציפורניים שלכם כמו בשיטת נייר הכסף
• שלב 2 – ממלאים קערה באצטון ומניחים בה את קצות האצבעות. מומלץ למרוח וזלין על העור סביב הציפורניים כדי להגן עליו מפני ייבוש בעקבות החשיפה לאצטון
• שלב 3 – השרו את הציפורניים למשך 10 דקות עד רבע שעה. בדקו מדי פעם אם הלק מוכן להסרה
• שלב 4 – לאחר שהלק התרכך, השתמשו בדוחף עור כדי להסיר בעדינות את הג'ל
• שלב 5 – לאחר ההסרה, שטפו ידיים ביסודיות כדי להסיר שאריות של לק או אצטון

טיפול בציפורניים לאחר הסרת הלק

חשוב לתת לציפורניים שלכן טיפול לאחר הסרת הלק כדי לשמור עליהן חזקות ובריאות. לק ג'ל ואצטון עלולים לייבש את הציפורניים ולהפוך אותן לשבירות, אז הינה כמה צעדים חיוניים שכדאי לנקוט אחרי הטיפול:

• מרחו שמן ציפורניים כדי להזין את הציפורניים ואת העור שמסביב. שפשפו את הידיים כדי שהוא יחדור פנימה ותנו לו זמן להיספג כמו שצריך
• אצטון יכול לייבש את העור על הידיים, לכן הקפידו להשתמש בקרם לחות לידיים כדי להחזיר את הרכות והלחות
• לאחר הסרת הלק יש לגזור ולשייף בזהירות את הציפורניים לצורה הרצויה. הימנעו משיוף אגרסיבי שעלול להחליש אותן
• מומלץ למרוח מחזק הציפורניים או לק שקוף בתוספת ויטמינים כדי לעזור ולחזק את הציפורניים
• תנו לציפורניים הפסקה מלק ג'ל כדי למנוע היחלשות של הציפורניים הטבעיות לאורך זמן

טיפים להסרת לק ג'ל בצורה יעילה ובטוחה

הסרת לק ג'ל בבית דורשת סבלנות וטכניקה נכונה כדי למנוע נזק. הינה כמה טיפים שיעזרו לכן לעשות זאת בצורה בטוחה ויעילה:

• סבלנות – אל תמהרו בתהליך, ותנו לאצטון מספיק זמן לרכך את הלק. אם תנסו לגרד את הלק מוקדם מדי אתן עלולות לפגוע בציפורן
• אל תקלפו את הג'ל – קילוף של לק ג'ל אולי נראה כמו פתרון מהיר, אבל הוא יכול להסיר שכבות של הציפורן הטבעית ולגרום לנזק חמור
• השתמשו במסיר לק איכותי – מסיר לק רגיל לא יהיה בעל השפעה על לק ג'ל. בחרו במסיר לק שיש בו אצטון 100% כדי לבצע את העבודה ביעילות
• הגנה על העור – חשוב למרוח וזלין סביב הציפורניים לפני שמורחים עליהן אצטון כדי למזער את הגירוי, ולמרוח שמן הזנה וקרם לחות לאחר מכן
• ניסיון מקצועי בתחום – אם אתן מעוניינות לפתח את הכישורים שלכן בטיפוח ציפורניים ולהסיר לק ג'ל כמו מקצועניות, תוכלו להירשם לקורס בניית ציפורניים אומנותית או לקורס מניקור רוסי כחלק מלימודי הקוסמטיקה במכללה שלנו. הקורסים האלו ילמדו אתכן טכניקות מתקדמות לפעולות שונות הקשורות לבניית ציפורניים וגם להסרה של לק מכל הסוגים בצורה יעילה ובטיחותית

לסיכום

אפשר בהחלט להוריד לק ג'ל בבית, ובאמצעות שימוש בשיטה הנכונה ובחומרים הנכונים תוכלו לחסוך זמן וכסף וגם להגן על בריאות הציפורניים. זה לא משנה אם תבחרו להשתמש בשיטת ההשריה או בשימוש בנייר כסף – אל תשכחו שסבלנות ועדינות הן חשובות כאן מאוד. אצלנו במכללת רימונים תוכלו להירשם למגוון קורסים בתחום לימודי הקוסמטיקה כדי לרכוש ידע וכלים חדשים שיכולים להפוך גם לקריירה.

The post איך להוריד לק ג'ל בבית? appeared first on רימונים.

מאקי

מאקי הוא אחת מצורות הסושי המוכרות ביותר. הוא מורכב מאורז ותוספת אחת בלבד ממגוון אפשרויות שונות כמו דגים, ירקות ולפעמים גם פירות, המגולגלים בדף אצת נורי לרול שחותכים לחתיכות בגודל ביס. האיזון בין האורז לתוספת הוא חשוב במאקי, ומבטיח שהטעמים ישלימו זה את זה ולא יעמיסו על החך.

פוטומאקי

סושי פוטומאקי הוא גרה מוגדלת של המאקי, ויש בו בדרך כלל דג וירק (או שני סוגי ירקות) בתוספת של לפחות עוד מרכיב אחד. סושי פוטומאקי הוא כל סוגי הרולים המיוחדים שאפשר למצוא בסושיות השונות בארץ ובעולם, וקל לשלב בו אלמנטים מיוחדים יותר ומסורתיים פחות בסושי כמו רטבים חריפים, גבינת שמנת ועוד. פוטומאקי הוא הבחירה המושלמת לאוהבי אוכל שרוצים חוויה מיוחדת ושפע של טעמים בכל ביס.

ניגירי

ניגירי הוא סגנון סושי קלאסי המורכב מאורז המסודר בצורה הדומה לאצבע, ומעליו פרוסת דג טרי או תוספת צמחונית כמו אבוקדו או טמאגו (חביתה יפנית). סושי ניגירי אינו מגולגל בדף של אצת נורי, אבל לפעמים יש קצת אצה בניגירי בצורת רצועת חיבור בין האורז לתוספת. הדג שמשתמשים בו בניגירי הוא באיכות הגבוהה ביותר, כיוון שהוא מוגש בדרך כלל נא ובלי תיבול, מה שמאפשר לטעמים הטבעיים של הדג לבלוט. לפעמים ניגירי מוגש עם טיפה של ווסאבי בין האורז לתוספת. ניגירי מציג לראווה את מיומנותו של השף באיזון המרקמים של האורז והדגים או התוספות, כדי ליצור את הביס המושלם.

סשימי

לפעמים נוטים לחשוב שסשימי הוא סוג של סושי, אבל אין בו בכלל אורז. סשימי הוא דג נא פרוס דק, המוגש לרוב עם קישוטים כמו דייקון מגורר, ווסאבי ורוטב סויה. הסשימי מוכן בדרך כלל מדגים לסושי באיכות הגבוהה ביותר כדי להבטיח טריות וטעם עשיר. טונה, סלמון ומקרל הם בחירות נפוצות לסשימי איכותי וטעים. חשוב לבחור את סוגי הסכינים הנכונים להכנת סשימי, כי הם חייבים להיות חדים ביותר כדי לחתוך את הדג העדין מבלי לפגוע במרקם שלו.

אינסייד אאוט

סושי אינסייד אאוט, הידוע גם בשם אורמאקי, הוא וריאציה שבה האורז נמצא בצד החיצוני של הרול ולא בפנים, והאצה או התחליף שלה נמצאים בפנים לצד כל התוספות. אל הסושי הזה מצטרפות תוספות כמו אבוקדו, טמאגו, בטטה או מלפפון, ואפשר לצפות את השכבה החיצונית של האורז בקצח, בביצי דגים, בבטטה צ'יפס או בפנקו כדי להוסיף מרקם וטעם. אחת הדוגמאות הפופולריות ביותר לסושי אינסייד אאוט הוא קליפורניה רול, הכולל דג לבן, אבוקדו ומלפפון (ולפעמים גם מנגו). סגנון זה של סושי זכה לפופולריות רבה מחוץ ליפן, בייחוד במדינות המערב, והוא הפיוז'ן הכי מוכר של אוכל יפני עם אוכל מערבי.

טמאקי סושי או קונוס

סושי טמאקי מעוצב כמו קונוס ולא כמו רול סושי רגיל. גם בסוג הסושי הזה עוטפים באצת נורי אורז ומגוון תוספות כמו דגים, ירקות ואבוקדו. צורת החרוט מאפשרת להכין אותו בקלות וגם לאכול אותו בלי בעיה, והוא מזון שמכינים הרבה בסדנאות סושי, שבהן המשתתפים מפעילים את הדמיון כדי ליצור סושי טעים בצורות שונות.

אינארי

סושי אינארי הוא סוג מיוחד של סושי, שבו מכניסים את האורז לתוך שקיק של טופו מטוגן. הטופו לרוב בעל טעם מתקתק ומתובל ברוטב סויה, מה שיוצר ניגוד ייחודי לאורז החמצמץ. סושי אינארי הוא בדרך כלל צמחוני, מה שהופך אותו לאופציה פופולרית עבור אנשים הנמנעים מאכילת דגים מסיבות שונות. הפשטות והטעם העדין של המנה מושכים את מי שרוצה חוויית סושי אינטנסיבית פחות. על אף שהוא נפוץ פחות במסעדות, אינארי הוא מזון אהוב בקטגוריית הסושי, ואפשר למצוא אותו בקופסאות בנטו.

צ'יראשי סושי

סושי צ'יראשי הוא פשוט אורז בקערה. במקום לגלגל את כל הרכיבים לרול מסדרים אותם יפה בתוך קערה – אורז למטה ועליו כל התוספות שתרצו כמו דגים או טופו חתוכים לקוביות, ירקות קצוצים, אצת נורי בדף שלם או קצוצה וגם ביצה רכה כבושה כמו שמוסיפים לראמן. סושי צ'יראשי מוכן בסגנון חופשי יותר, ואת התוספות פשוט מסדרים על גבי האורז בצורה אסתטית. סגנון זה של סושי מאפשר להפגין יצירתיות רבה יותר במראה של המנה ובבחירת המרכיבים.

לסיכום

עולם הסושי מגוון כמו שהוא טעים, וכל אחד יכול למצוא לעצמו סגנון סושי שהוא אוהב. בין שאתם נמשכים לפשטות של ניגירי, למגוון הטעמים של פוטומאקי, או לאסתטיקה של צ'יראשי, תמיד יש משהו חדש לטעום וליהנות ממנו. בקורסי בישול שונים במכללת רימונים תוכלו ללמוד להכין סושי ועוד סוגים של מנות מהמטבח היפני האהוב – מוזמנים לקרוא עוד בבלוג שלנו או ליצור איתנו קשר.

The post סוגי סושי appeared first on רימונים.

מהו אנדיב?

אנדיב הוא ירק עלים השייך למשפחת העולש. יש לו עלים פריכים בצבע ירוק בהיר היוצרים ראש צפוף, הדומה לחסה או לכרוב. בדרך כלל מוסיפים אנדיב לסלטים, אבל אפשר גם לבשל או להקפיץ אותו כדי להוסיף למנות שאתם מכינים טעם ייחודי. האנדיב הגיע אלינו מבלגיה, שם האיכר יאן לאמרס שתל שורשי צ'יקורי באדמה וגילה שהם מצמיחים עלים מרירים מעט שאפשר לאכול. היום גידול אנדיב הוא ענף חקלאות מפותח מאוד בבלגיה, והם אפילו עושים את זה בצורה הידרופונית – כלומר בלי שימוש באדמה בכלל.

עולש ואנדיב – האם יש הבדל ביניהם?

קל להתבלבל בין עולש לאנדיב והסיבה לכך די פשוטה – מדובר בשני זנים אחים מאותה המשפחה. עולש מצוי (Cichorium pumilum) הוא צמח בעל פרחים כחולים אכילים, ומכינים מהזרעים שלו משקה צ'יקוריה כתחליף לקפה או תוספת לו. אנדיב (Cichorium endivia) הוא הצמח שאוכלים את העלים שלו טריים או בבישול ועליו אנחנו מדברים כאן, ואפשר פשוט לקרוא לו עולש.

ערך תזונתי והיתרונות של אנדיב

אנדיב הוא תוספת טעימה לארוחות של מי שרוצה לדעת איך לאכול בריא – כי הוא גם עשיר בחומרים מזינים התורמים לבריאות הכללית. עלי אנדיב הם מקור מצוין לוויטמינים A, C ו-K, החיוניים לשמירה על ראייה טובה, לחיזוק המערכת החיסונית ולקרישת דם תקינה. יש באנדיב סיבים תזונתיים רבים, המסייעים לתהליך העיכול בגוף ויכולים לעזור לכם לשמור על משקל בריא ועל תחושת שובע ממושכת. אנדיב מכיל גם מינרלים חשובים כמו סידן, מגנזיום ואשלגן, התומכים בבריאות העצם, מווסתים את לחץ הדם ומשפרים את תפקוד השרירים. נוגדי החמצון הנמצאים באנדיב עוזרים להילחם בעקה חמצונית בתאי הגוף, מה שעשוי להפחית את הסיכון למחלות כרוניות. אנדיב הוא ירק דל קלוריות ועשיר בחומרים מזינים שיכול להיות תוספת חשובה לתזונה מאוזנת.

למה אנדיב משמש?

אנדיב הוא מצרך שימושי בעיקר במנות קרות ובסלטים. טעמו המריר מעט הופך אותו למשלים מצוין לרכיבים מתוקים יותר כמו פירות או גבינות עדינות, ויוצר מנה מאוזנת ומתוחכמת. במטבחים המתמחים באוכל גורמה, עלי אנדיב משמשים ככלי הגשה אכילים, מלאים בתוספות שונות כמו סלמון מעושן, גבינות כחולות או ממרחים מתקתקים, וזו נחשבת למנה ראשונה קלאסית ואלגנטית.

אנדיב הוא גם תוספת מצוינת לתזונה של אנשים המעוניינים במזונות דלי פחמימות וקלוריות שגם עשירים בחומרים מזינים. העלים יכולים להיות בסיס לסלטים, לטורטיות או אפילו כתוספת מבושלת למנות, המשפרים את הארוחות מבחינת מרקם וערך תזונתי.

מהו הטעם של אנדיב?

טעמו של האנדיב מתואר כמריר קלות עם רמז למתיקות אגוזית, והטעם הזה מוסיף מורכבות לכל מנה. עלי אנדיב טריים הם פריכים ומרעננים, ובגלל זה הם מתאימים במיוחד לסלטים. בישול של אנדיב בדרך כלל הופך את המרירות לבולטת יותר.

איך להיפטר מהמרירות של אנדיב?

המרירות של אנדיב היא מאפיין שאנשים אוהבים ומוסיפים בכוונה למנות שלהם, אבל יש אנשים שיעדיפו להפחית את המרירות וליצור טעם עדין יותר. יש כמה שיטות לעשות זאת, למשל להשרות את העלים במים קפואים למשך כ-30 דקות לפני השימוש בהם. תהליך זה יכול למשוך החוצה חלק מהתרכובות המרות, מה שהופך את העלים לטעימים יותר.

הקפצת העלים בשמן זית עם קורט מלח יכולה לעדן את המרירות ולהעצים את תווי הטעם האגוזיים, וליצור תוספת טעימה. שפים רבים ממליצים לשלב אנדיב עם מרכיבים בעלי טעמים מנוגדים כמו ויניגרט חריף, פירות מתוקים או גבינות חריפות כדי ליצור איזון הרמוני בחך. שילוב של אנדיב בסלט מעורב עם ירקות, אגוזים ופירות אחרים יכול לאזן את הטעמים, ולהפוך אותו לתוספת טעימה ומזינה לארוחה.

לסיכום

אנדיב הוא ירק מזין בעל מרקם פריך וטעם מריר, ודווקא הטעם הזה הופך אותו לבחירה פופולרית אצל אנשים ומטבחים שונים בעולם. בין שמשתמשים באנדיב טרי בסלטים, מבשלים אותו כתוספת למנה שלכם או הופכים אותו לכלי קיבול של גבינות ופירות כמנה ראשונה, יש לו טעם מיוחד שיכול לשדרג כל מנה. באמצעות השיטות השונות לעידון המרירות תוכלו גם אתם ליהנות מהערכים התזונתיים החשובים של האנדיב מבלי להרגיש שהמנה שלכם מרה מדי לטעמכם.

אצלנו במכללת רימונים תוכלו להכיר לעומק אנדיב ומרכיבים נוספים שאולי לא יצא לכם להשתמש בהם עדיין במטבח שלכם, בין שאתם נרשמים לקורס אפייה למתחילים או ללימודי שף טבחות סוג 5. מוזמנים ליצור איתנו קשר כדי לשמוע פרטים נוספים על כל תוכניות הלימוד שלנו ולשפר את היכולות שלכם במטבח כתחביב או כקריירה של ממש.

The post אנדיב appeared first on רימונים.

מהו אגוז ברזיל?

אגוז ברזיל (או בשמו המדעי Bertholletia excelsa) הוא אגוז הגדל על עץ דרום אמריקאי הנפוץ באזור האמזונס בברזיל, וגם באזור המדינות גויאנה, ונצואלה, קולומביה, פרו ובוליביה. העץ שעליו האגוזים האלו גדלים יכול לחיות 500 שנה ואפילו יותר, והפירות שהוא מגדל יכולים להגיע לגודל של 2 קילו ולגודל של 15 ס"מ. בתוך הפירות של העץ יש 10 עד 25 זרעים, שהם האגוזים שאנחנו מכירים וקוראים להם אגוז ברזיל או שקד ברזילאי (אם כי הם לא אגוזים וגם לא שקדים). לכל אגוז יש קליפה קשה ועצית העוטפת את הזרעים שאנחנו נהנים לאכול.

אגוז ברזיל ערך תזונתי

באגוזי ברזיל יש הרבה חומרים מזינים – יש בהם תכולת סלניום גבוהה, שהוא מינרל חיוני בעל תפקיד חשוב בתפקודי גוף שונים כמו תמיכה במערכת החיסון והבריאות של בלוטת התריס. אגוז ברזיל יחיד יכול לספק סלניום בכמות הגבוהה מהצריכה היומית המומלצת, מה שהופך אותו לאחד המקורות התזונתיים המרוכזים ביותר של המינרל הזה.

אגוזי ברזיל גם מכילים כמות גדולה של שומנים בריאים, בעיקר חומצות שומן חד בלתי רוויות וחומצות שומן רב בלתי רוויות, אשר משפרות את בריאות הלב. הם גם מקור מצוין לחלבון, לסיבים, למגנזיום, לזרחן ולנוגדי חמצון כמו ויטמין E.

הערך התזונתי של אגוז ברזיל הוא טוב, אך חשוב לשים לב לכמות שאתם צורכים בשל תכולת הקלוריות הגבוהה שלו. 100 גרם של אגוזים מכיל 659 קלוריות, ולכן חשוב שלא לצרוך יותר מדי אגוזי ברזיל – ברוב המקרים אפילו אגוז אחד יספק לכם את כל מה שאתם צריכים.

אגוז ברזיל סגולות ויתרונות

אחד היתרונות של אגוז ברזיל הוא יכולתו לשפר את תפקוד בלוטת התריס בזכות הכמות הגבוהה של סלניום שיש בו. סלניום הוא מרכיב קריטי של סלנופרוטאינים, אשר מעורבים בייצור ההורמונים של בלוטת התריס. רמות סלניום מספקות בגוף יכולות לעזור למנוע הפרעות בבלוטת התריס, כגון תת-פעילות של בלוטת התריס, ולשפר את הבריאות הכללית. כמו כן, הסלניום וגם הכמות של ויטמין E שיש באגוזי ברזיל תורמים לצמיחת שיער בריאה יותר, לשיפור בריאות הקרקפת ולהפחתת החומרה של נשירת שיער. החומרים המזינים האלה עוזרים להגן על זקיקי השיער מפני נזקים, לחזק את השיער ולהוסיף לו ברק.

אגוזי ברזיל קשורים גם לשיפור בריאות הלב. השומנים הבריאים, הסיבים התזונתיים ונוגדי החמצון הנמצאים בהם יכולים לעזור להפחית את רמות הכולסטרול בדם, להוריד את לחץ הדם ולהפחית את הסיכון למחלות לב וכלי דם. יתר על כן, לחומרים התזונתיים באגוזי ברזיל יש תכונות אנטי-דלקתיות היכולות לסייע בהפחתת דלקת בכל הגוף.

אגוז ברזיל: כמה כדאי לאכול ביום?

הצריכה היומית המומלצת של אגוזי ברזיל היא בדרך כלל אגוז אחד עד שלושה אגוזים ליום. כמה אגוזי ברזיל ביום מספיקים כדי לענות על צרכי הסלניום של הגוף מבלי להסתכן בצריכת יתר או בהכנסת כמות גדולה מדי של קלוריות לגוף. חשוב לדעת שצריכת יתר של אגוזי ברזיל עלולה להוביל להרעלת סלניום, ואגוז ברזיל יכול להיות מסוכן אם אוכלים ממנו יותר מדי. תסמינים של הרעלת סלניום כוללים בעיות במערכת העיכול, נשירת שיער, עייפות ואפילו סיבוכים בריאותיים חמורים יותר במקרים קיצוניים. מומלץ להתחיל אפילו בכמות הכי קטנה שיש, כלומר אגוז אחד בלבד ביום, ולראות איך הגוף מגיב אליו.

חשוב לאחסן כמו שצריך אגוזי ברזיל כדי לשמור על הטריות שלהם ולמנוע עובש – הם מכילים כמות גבוהה של שומנים שיכולים להתקלקל במהירות. בדומה לאחסון פירות וירקות אחרים, מומלץ לאחסן אגוזי ברזיל במקום קריר ויבש והרחק מאור שמש ישיר עדי להאריך את חיי המדף שלהם ולשמור על הערך התזונתי שלהם.

לסיכום

אגוזי ברזיל הם מזון מזין ומועיל מאוד שאפשר לשלב בקלות בתפריט התזונה שלכם. יש בו הרבה סלניום, ויטמין E ועוד חומרים חשובים לגוף כולו, אבל יש לו גם ערך קלורי גבוה וסכנה להרעלת סלניום בצריכת יתר, ולכן הכמות המומלצת היא לרוב אגוז אחד עד שלושה מדי יום.

אצלנו באתר מכללת רימונים תוכלו לקרוא עוד מידע רב ומעניין על עולם הבישול והקולינריה באופן כללי, למשל מה ההבדל בין שף לטבח, והרבה מתכונים למנות שאתם יכולים להכין בעצמכם ממש בבית. אתם מוזמנים גם לקרוא מידע נוסף על קורסים ושיעורים שאנחנו מעבירים, למשל קורס קונדיטוריה או סדנאות בישול לכל הרמות. נשמח לעמוד לשירותכם כדי לספק לכם מידע והמלצות.

The post אגוז ברזיל: אוצר טבעי מהאמזונס appeared first on רימונים.

מהו פרי האסאי?

אסאי הוא פרי קטן ועגול הגדל על עץ דקל אסאי, המצוי בעיקר ביערות הגשם של דרום אמריקה. פרי אסאי דומה בצבע ובצורה לאוכמניות אך קצת קטן יותר, והוא עשיר בנוגדי חמצון, בסיבים תזונתיים ובשומנים בריאים ללב. לעומת פירות אחרים, לפרי אסאי יש תכולת השומן גבוהה וכמות סוכר נמוכה, ויש לו פרופיל תזונתי ייחודי המתאים לאנשים רבים.

מקור הפרי

פרי האסאי מגיע אלינו מיערות הגשם באמזונס, שם שבטים ילידיים צרכו אותו במשך מאות שנים כדי לקבל בוסט של אנרגייה במהלך היום. הפופולריות של האסאי התפשטה בעולם רק בעשורים האחרונים, בין היתר הודות לכמות הגבוהה של נוגדי החמצון שיש בו. בישראל אפשר למצוא אסאי בעיקר בשקית של פירות קפואים או בצורת אבקה.

הערך התזונתי של אסאי

אסאי הוא פרי דל קלוריות ועשיר בסיבים, בשומנים בריאים ובנוגדי חמצון. פרי האסאי עשיר גם בוויטמינים A, C ו-E, לצד מינרלים כמו סידן, אשלגן ומגנזיום, וכמות רבה של חלבון מהצומח. שילוב ייחודי זה מסייע לחזק את המערכת החיסונית, לשפר את בריאות הלב ולתמוך בבריאות הכללית.

קערת אסאי היא דרך פופולרית ליהנות מהיתרונות התזונתיים הללו, והיא משלבת אסאי עם פירות ומזונות בריאים אחרים כמו בננות, פירות יער וגרנולה. ההרכב של פרי האסאי הופך אותו לבחירה מצוינת עבור אנשים המעוניינים להגדיל את צריכת החומרים המזינים היומית בלי תוספת סוכר. אם אתם רוצים לדעת איך לאכול בריא, שילוב של הרגלים בריאים כמו הוספת אסאי לארוחת הבוקר שלכם, יכול להשפיע באופן ניכר על הבריאות הכללית של הגוף שלכם.

היתרונות של אסאי

בזכות הכמות הגדולה של נוגדי החמצון באסאי, הוא פרי נהדר שיכול לעזור לגוף להילחם ברדיקלים חופשיים, ולהפחית עקה חמצונית ודלקת בגוף. תכונה זו מועילה במיוחד לבריאות העור ועוזרת לו להיות בעל מראה צעיר ורענן, ומפחיתה את סימני ההזדקנות. נוסף על כך, תכולת הסיבים באסאי תומכת בפעילות התקינה של מערכת העיכול והמעי.

באסאי אפשר למצוא גם שומנים הבריאים ללב כמו חומצות שומן אומגה 9 ואומגה 6, העוזרים לשפר את רמות הכולסטרול בדם ומפחיתים את הסיכון למחלות לב וכלי דם. פרי אסאי יכול גם לעזור בשיפור תפקוד המוח הודות לרמות גבוהות של פוליפנולים, המגינים על תאי המוח מפני נזק.

מהו הטעם של אסאי?

בניגוד לטעם המתוק-חמצמץ המזוהה בדרך כלל עם פירות אחרים הדומים בצורה ובצבע לאסאי, יש לפרי טעם מורכב יותר, המתואר בדרך כלל כאדמתי, עם רמזים של פטל שחור וקקאו. הטעם הייחודי הזה הוא אחת הסיבות לכך שקערת אסאי הפכה לאופציה פופולרית בארוחת הבוקר, והוא גם תוספת טובה לשייקים, לקינוחים וגם למנות מלוחות.

איך מכינים אסאי?

הצורה הפופולרית ביותר של שימוש באסאי היא קערת אסאי, המשלבת מחית אסאי קפואה עם מגוון פירות, גרנולה וזרעים לארוחה מזינה וטעימה. כדי להכין קערה כזאת, ערבבו מחית אסאי קפואה עם כמות קטנה של מיץ או חלב עד לקבלת מרקם חלק. מזגו את התערובת לקערה ומעליה פזרו פירות, אגוזים וגרנולה. אפשר להוסיף גם קצת דבש או סירופ אגבה כדי לשפר את הטעם הטבעי של המנה מבלי להתפשר על היתרונות הבריאותיים שלה.

לסיכום

פרי אסאי הוא לא עוד סתם טרנד – זהו פרי טעים ומיוחד שיש לו הרבה יתרונות בריאותיים. הוא ממש דומה לאוכמניות אבל הטעם שלו שונה מאוד, והוא תוספת טובה למגוון מנות וקינוחים.

אצלנו במכללת רימונים תוכלו ללמוד במגוון קורסים שיקנו לכם כלים שימושיים, למשל קורס חיתוך פירות כדי שתוכלו להכין קערות אסאי שמצטלמות יפה לאינסטגרם, או קורס טבחות סוג 1 או מתקדמים יותר אם אתם רוצים לפתח קריירה של ממש בעולם הקולינריה. מוזמנים ליצור איתנו קשר לפרטים נוספים. באתר שלנו תוכלו לקרוא עוד מאמרים מעניינים על פירות כמו איך לבחור מלון, ומאמרים כלליים בנושא בישול, אפייה וקונדיטוריה.

The post אסאי appeared first on רימונים.

ההיסטוריה והתרבות של המטבח הרוסי

האוכל הרוסי המסורתי הוא בעל היסטוריה של מאות שנים, והושפע משבטי הנוודים והמנהגים החקלאיים של העם הסלאבי הקדום. במשך מאות שנים המטבח הרוסי ספג אלמנטים ממטבחים שונים קרובים שתיכף נדבר גם עליהם, ויצר מגוון רחב של מנות וטעמים.

בתקופת ימי הביניים המטבח הרוסי התבסס בעיקר על מרכיבים מקומיים. עם התרחבות האימפריה הרוסית הוכנסו מרכיבים חדשים וטכניקות בישול, שהעשירו עוד יותר את ההיצע הקולינרי. השפעת המטבח הצרפתי במאות ה-18 וה-19, שהובאה על ידי האריסטוקרטיה הרוסית, הביאה שיטות בישול חדשות ורעיונות מתוחכמים למנות בשולחנות הרוסיים. לפסטיבלים ולחגים שונים יש השפעה רבה על המטבח הרוסי, וגם היום אפשר למצוא מאכלים ספציפיים שהוכנו לחגוג אירועים שונים בלוח השנה.

השפעות גאוגרפיות על האוכל הרוסי

רוסיה היא מדינה המתפרשת על שטח רחב מאוד של יבשת אסיה (וגם קצת באירופה), והיא הושפעה רבות ממטבחים שכנים. באזורים הצפוניים של המדינה, שבהם האקלים קשה והחקלאות מוגבלת, התרגלו לאכול בעיקר מזונות משומרים ומותססים. לעומת זאת, במישורים הפוריים של דרום רוסיה יש שפע של תוצרת טרייה, כולל פירות, ירקות ועשבי תיבול. המטבח הרוסי הושפע רבות ממטבחים של עמים שכנים כמו המונגולים, העם הטטרי, עמים סלאביים אחרים ובשלב מסוים גם מדינות שונות באירופה.

חומרי גלם עיקריים במזון הרוסי

המטבח הרוסי מסתמך על כמה חומרי גלם מרכזיים להכנת המנות השונות:

• דגנים – שיפון, חיטה, שעורה וכוסמת הם מצרכים בסיסיים בבישול הרוסי, המשמשים להכנת לחם, דייסה ומאפים
• ירקות – אפשר למצוא ירקות כמו תפוחי אדמה, כרוב, סלק, גזר ובצל במרקים, בתבשילים ובסלטים
• מוצרי חלב – שמנת חמוצה, גבינת קוטג' וסוגים שונים של גבינות הם חלק בלתי נפרד ממאכלים רוסיים רבים
• בשר ודגים – בקר, עוף, דגים וגם אופציות לא כשרות אחרות הן חלבונים נפוצים במטבח הרוסי. עישון בשר הוא שיטת שימור נפוצה במטבח הזה, בייחוד עבור דגים כמו סלמון
• פירות ופירות יער – במטבח הרוסי יש מנות רבות כמו קינוחים, ריבות וגם משקאות המוכנים מפירות כמו תפוחים, פירות יער ועוד

מנות מסורתיות

המטבח הרוסי מתגאה במגוון רחב של מנות מסורתיות, המציגות לראווה את טעמיו העשירים ואת הטכניקות הקולינריות שלו. הינה כמה מהמנות שהגיעו לשולחן של כולנו מהמטבח הזה:

בורשט

בורשט הוא מרק סלק עשיר, והוא מנה עיקרית וחשובה במטבח הרוסי. הוא עשוי מסלק, כרוב, תפוחי אדמה, גזר ולפעמים גם תוספת בשר. בורשט מוגש בדרך כלל עם תוספת של שמנת חמוצה ועשבי תיבול טריים. יש לו צבע סגול חזק מהסלק וטעם עשיר, והוא אופציה מצוינת למנה מחממת בחורף.

פילמני

פילמני הם כיסונים ממולאים בבשר טחון, מעורבבים עם בצל ותבלינים. פילמני הם מזון חם ומנחם שכיף לאכול, ובאזורים כמו סיביר הם מוקפאים לאחסון לטווח ארוך.

בליני

בליני (שאנחנו מכירים כבלינצ'ס) הם פנקייקים דקים העשויים מקמח חיטה או כוסמת. הם יכולים להיות מנה מתוקה או מלוחה בהתאם לתוספת והמילוי שלהם: שמנת חמוצה, קוויאר, סלמון מעושן, שוקולד, ריבה, פירות ועוד. בליני הם קינוח שאפשר ללמוד להכין בקלות בקורס קונדיטוריה למתחילים, לצד עוד מנות טעימות מהמטבח הרוסי וממטבחים אחרים.

פירושקי

פירושקי הם מאפים קטנים ממולאים במרכיבים שונים כמו בשר, תפוחי אדמה, פטריות או כרוב. אפשר לאפות או לטגן אותם וליהנות מהם כנשנוש או כחלק מארוחה שלמה. פירושקי הם מאכל רחוב פופולרי ואפשר למצוא אותם בקלות במאפיות ובשווקים

סירניקי

פנקייקים קטנים ועבים העשויים משילוב של גבינה לבנה, ביצים וקמח חיטה או סולת. את הסירניקי מטגנים בשמן צמחי (ואפשר להוסיף גם חמאה), והם מוגשים עם ריבה, דבש או שמנת חמוצה. זהו מאכל נהדר לארוחות בוקר.

משקאות במטבח הרוסי

המטבח הרוסי כולל מגוון רחב של משקאות המשלימים את המנות ומוסיפים עוד טעם לארוחה:

• קוואס – משקה מוגז העשוי מתסיסה של חיטה ושעורה. קוואס הוא משקה עם אחוז קטן מאוד של אלכוהול (בדרך כלל לא יותר מאחוז אחד), ובדרך כלל מוסיפים לו כל מיני מרכיבים לשינוי הטעם כמו מנטה, צימוקים או פירות אחרים
• משקאות אלכוהוליים – במטבח הרוסי יש לא מעט משקאות אלכוהוליים אהובים כמו וודקה, בירה וגם תמד (משקה אלכוהולי המיוצר מדבש מותסס). ברוסיה לא כל כך שותים יין, אם כי בתרבויות שכנות כמו גאורגיה, אוקראינה ועוד שותים יין מחוזק
• תה – בעבר המשקה החם האהוב ביותר היה סביטן, שהוכן על ידי בישול של תבלינים במים חמים בתוספת דבש או ריבה. היום התה הוא המשקה הנפוץ ביותר, ובדרך כלל מכינים אותו בסמובר
• מורס – משקה פירות לא אלכוהולי העשוי מפירות יער שונים, שהיה בעבר אהוב כמו הקוואס אך היום הוא כבר לא נפוץ

לסיכום

במטבח הרוסי יש הרבה מנות אהובות שאפשר למצוא גם היום על השולחנות של משפחות רבות, וגם אצל מי שלא בהכרח הגיע מהתרבות הזו. אפשר לראות בקלות את ההיסטוריה והתרבות הרוסית בתוך שיטות ההכנה של המזון וגם בשיטות השימור והאחסון שלו, ומה שבטוח הוא שלא משנה איפה אתם נמצאים בעולם, קל מאוד ליהנות מהמנות השונות של המטבח הזה.

אנחנו במכללת רימונים מזמינים אתכם להתעניין בקורסים השונים שאנחנו מציעים לבשלנים מתחילים וגם לאנשים מנוסים יותר. יש לנו מגוון קורסים לכל הרמות וגם לימודי בישול טבחות במסלול לימודי ערב כדי שתוכלו לשלב את הלימודים בקלות יותר בלוח הזמנים שלכם. כאן בבלוג תוכלו לקרוא עוד מידע על עולם הקולינריה כמו מתכונים לקינוחים, איך להכין פסטה אל דנטה וגם אילו כלים כל טבח צריך במטבח שלו.

The post אוכל רוסי appeared first on רימונים.